רזא דשבת

על “רזא דשבת” אי אפשר שלא לספר בשפה הציורית והייחודית שהפכה גם לשפת המסע.

במאי 2019 התכנסנו, קבוצה של חוקרים, משוררים ומטפלים, ושמנו פעמינו לספרד. למקום ולתקופה שבהם שתי ההמיספרות של המוח היהודי – ספרד ואשכנז, עוד היו מחוברות.

ביום הראשון למסע התכנסנו בארכיון הלאומי של ספרד. שעת בין ערביים.

מנהלת הארכיון צעדה ביראת כבוד אל תוך ההיכל הגדול. היא הביטה אלינו, חבורת האנשים הזרים שהלכו אחריה בשקט מופתי, ועדיין לא הבינה מה סדר הגודל של המעמד הזה עבורנו. היא מעולם לא אישרה לתיירים להיכנס להיכל הזה, אבל במסגרת שיתוף הפעולה של שבת UNPLUGGED עם הקתדרה ע”ש רבי לוי יצחק מברדיטשב באוניברסיטת בר אילן, התאפשרה לנו כניסה למקומות הסגורים בפני תיירים. 

היא פתחה את הדלתות הגדולות, ואנחנו אחריה.

הטמפרטורה הנמוכה באולם, שנועדה ביחד עם אפלוליות הבניין לשמור על הכתבים העתיקים, גרמה לכולנו להנמיך בכמה טונים את הדציבל הישראלי העליז שלנו. 

כשהיא ניגשה לפתוח את הכתבים, עשתה זאת ביראת כבוד, כיאה לעדות האחרונה להיסטוריה האפלה של העם שלה, המעורבת בהיסטוריה הכואבת של העם שלנו. 

היא עטתה כפפות על ידיה לשמירה מרבית על הסטריליות, ובטקסיות הסירה

את יריעות הניילון וחשפה את הפרוטוקולים העתיקים המצמררים – תיקי החקירות של האינקוויזיציה הספרדית. לא שיערנו בנפשנו מה תהיה עוצמת הגילוי וכמה מטלטלת תהיה הלמידה. 

על השולחן נחו שלושה פרוטוקולים של חקירות. אבל אנחנו חשנו ששלוש גופות של נשים מוטלות לפנינו. כל פרוטוקול תיעד את מסכת החקירות והעינויים של אישה יהודייה אחת, שנרדפה בשל… ובכן, בשל שמירת השבת.

האישה הראשונה נשאלה מדוע היא מנקה את הבית ביום שישי בצהריים, השנייה נשאלה מדוע היא שולחת את בִּתה לחנות בשבת, והשלישית תוחקרה מדוע בני משפחתה מגיעים לבקר אותה דווקא בשבת. החוקרים רצו לבדוק אם הנשים הללו, היהודיות הללו, שומרות שבת בסתר. אם הן אנוסות. השבת היתה למעשה קו פרשת המים שהפריד בין האנוסים למתנצרים.

הנשים הללו עונו, נשפטו, וחלקן הועלו על המוקד בשל דברים שעבורנו היום הם המובן מאליו.

התפרקנו.

מתוך הדממה בקעו קולות של בכי.

לעיניה הנדהמות והמובכות משהו של האוצרת התארגנה אזכרה מאולתרת. קדיש נשמע ברחבי האולם.

“יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא” נענה ב”אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא”.

ואז שירת “אנא בכוח” שמתועדת בסרטון.

זה היה יומנו הראשון במסע.

החוויות ממנו רבות
ומסעירות. לא נוכל לפרט כאן את כולן, אבל נוכל לשתף בדברי הסיכום של לאה, ממשתתפות
המסע:

המסע הזה היה בעיני כמו מחרוזת שכל יום
הוסיף לה אבני יקרות… להלך בערים העתיקות שבהן חיו, פעלו וכתבו אבותינו המקובלים…
היה לא פחות ממסחרר עבורי… מה שהטביע בי את החותם היותר עמוק הוא הטבעת החותם
המשותפת שלנו… הרגעים שבהם ליווינו את ההנכחה של מעוני האינקוויזיציה בתוכנו,
בדממה, בתפילה חנוקה ובשירה שקטה שנבעה כמו מעצמה…. עשינו שם משהו שמחבר בינם
לבינינו, ומחבר גם בינינו.”

(לאה מוריס, חוקרת עצמאית וסופרת) 

המסע התקיים

בשיתוף עם הקתדרה לחקר החסידות עש רבי לוי יצחק מברדיטשב
שבאוניברסיטת בר אילן,
בהובלתו של פרופסור
צבי מרק.
 

 

להלן הרצאות ההכנה של המשתתפים למסע:

רועי - 2.5.19

רועי - 11.4.19

יהושוע מילר - 11. 14. 19

רות קרא - 28.3.19

רועי - 28.3.19

רועי - 14.3.19

מאיר בוזגלו - בבית הנסן

דורית ראובני - מי אוהב את השבת