שבת שלום

מאת: חיה נאמן

שבת נכנסת, אמא מסדרת את הצלחות, היא לא עורכת שלחן, אלא מכינה מנות של קוסקוס עם כל הטוב הנוסף שבא ביחד עם זה, מנות המיועדות לשכנים, כאלה שאין ידם משגת אוכל לשבת, תיכף אני אהיה זאת שתביא אותן אליהם. מאז שאני בת תשע ועד שבגרתי כך התחילה השבת שלי, לפני הסעודה, לפני תפילת השבת ולפני קידוש. במשך השנים בהם הלכתי כל שבת עם צלחות הקוסקוס לשכנים שאין להם, לא התעכבתי על הערכים העומדים מאחורי המעשה: ככה זה היה פשוט, אם יש מישהו שאין לו, יש מישהו שיביא לו! 
לימים משהפכתי בת בית בבית המדרש ‘ממזרח שמש’ של ‘כל ישראל חברים’, שעוסקים בו בהגותם של חכמים ספרדים ראיתי שהמנהג עליו גדלתי אינו יצירה של יוצאי ג’רבה בלבד, אלא היה חלק מאורח החיים של קהילות רבות. חכם יוסף קפאח (תימן-ישראל, 2000-1917) מספר: 
“בכל ערב שבת, בשעות של אחר הצהריים, היו עוברים כמה גבאים מתנדבים ברחובות העיר, דופקים על דלתות בעלי הבתים וקוראים: ‘מצווה’. מכל בית היו נענים מיד… כשעוברים הגבאים על פתחי העניים שבאותו רחוב, דופקים בדלת, ובמקום לקבל הם נותנים לכל אחד כפי שקבעו לו. ומכיוון שהם דופקים בכל דלת, יקשה על אדם העובר לתומו, להבחין מי נותן ומי מקבל.” 
השבת היא הזדמנות ליצור שוויון בין בני האדם עד שלא ניתן להבחין מי הנותן ומי המקבל. ההזדמנות הזו מתקיימת מכיוון שכפי שכותב חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל (ישראל, 1953-1880):

“עם כניסת השבתות והחגים תפסק שְׁאוֹן החיים הסוערים, נדם הדבור המסחרי שאינו נמלט מהונאה וּמִרְמָה, נדם קול ענות גבורה של האדון והמושל וקול ענות חלושה של העבד והמסכן, נהרסות כל המחיצות המבדילות בין איש לרעהו ובין עשיר ועני. בימים אלו נקרא דרור ומנוחה לכל אדם ולכל נפש חיה.”.
החברה הישראלית כולה שותפה לברכת ‘שבת שלום’ באופן הפשוט ביותר, בלי צורך לתת שם לנקודת החיבור בין ערך השלום לבין יום השבת. שימור המסורת של ברכה זו, אינה מקרית אלא מעידה על התכלית של השבת: רק ערך רחב כמו שלום עשוי להסיר מחיצות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בין חלקים שונים של החברה ועם הסרת המחיצות נפתחת הדרך לכל אדם להתחבר לאנושיות ולרוחניות שבתוכו אלו שנעדרות ממרוץ החיים היומיומי. האנושי והרוחני שבאדם מגלים נקודות חיבור מגוונות, ייחודיות וחבויות בין אדם לאדם, ובשפתו של חכם עוזיאל הנזכר: “בכל מקום שאתה מוצא שלום ואהבת הבריות, רחמים וחנינה, שם אתה מוצא את צורתו השכלית הרוחנית של האדם המתקרבת אל אלוקיה, מִדַּבֶּקֶת בדרכיו ומתﬠצמת בנצחיותו.”